לידידי הבית שלום,
עברו שבועיים מאז שעליתי על עגלת הכלום, והנסיעה עד כה לוותה בחשש המתמיד מהפניה הבאה- האם תהיה לנו האנרגיה להמשיך ולדחוף?
השאלות על העתיד של אפס בית הן פילוסופיות, אוטופיות וכל כך גשמיות בבת אחת – כי בסיכומו של יום – צריך מימון.
אז חלק נכבד בתפקיד שלי הוא המימון, והחומרים שייבנה מהם הבית זה מימון, ומה עם הפרנסה לעובדי הבית? לא צחוק!
אז אני מאושרת לבשר שהשל נרתמו והצטרפו למסע,
העגלה ממשיכה בדרכה ואפס בית על בטוח.
פרטי המסע יפורסמו בהמשך – היו בטוחים שהדרך תובילנו רחוק,
בברכת בשורות טובות
בשמת