הנה מתגשם לו מעגל בתוך הכלום. הנסיכה אישרה ויצאנו לדרך. החברים במעגל הם האנשים שחברו אלינו למסע – מי בתשורת זמן ומי בתשורת כייסף. למה הם עושים את זה? כי המציאות שאפס בית יוצר היא המציאות שאותה הם חולמים. וככל שיותר אנשים יחלמו את חלום הפשטות, האהבה, ושיתוף הפעולה, ככל שיותר אנשים יפסיקו להתבייש לספר על החלומות שלהם, ככה החלום יהפוך למציאות.

נראה לכם הזוי? איך נראה לכם שהקפיטליזם הפך למציאות? הרבה אנשים חלמו אותו, ועכשיו הם חולמים את ההזייה הזו כל הזמן. ככל שיותר אנשים יפסיקו לחלום אותה, היא תיחלש. כן כן, בדיוק כמו הסיפור על הפיות. אם תחלמו אותן חזק הן כאן, ואם לא, הן ימותו.

אז איזה חלום אתם רוצים להפוך למציאות?

אפס, בית חולם אוטופיה. אם גם אתם חולמים על פשטות, אהבה והרמוניה – המעגל מחכה לכם.  החברים במעגל מקבלים תכנים נוספים, פרקים מהספר, שידורים סודיים מהבית, והצצה לתכניות שלנו – כולל הבלו-פרינט לבית.

רוצים להצטרף? דברו עם המפיקה

אה, אתם כבר חברים! יש!
הנה כאן אתם יכולים לראות את ההצעה הרשמית שלנו לפרויקט שאנחנו שולחים עכשיו למקורות מימון פוטנציאליים – נישמח אם תעבירו את הלינק הלאה למי שנראה לכם מתאים!

לידידי הבית שלום,
עברו שבועיים מאז שעליתי על עגלת הכלום, והנסיעה עד כה לוותה בחשש המתמיד מהפניה הבאה- האם תהיה לנו האנרגיה להמשיך ולדחוף?
השאלות על העתיד של אפס בית הן פילוסופיות, אוטופיות וכל כך גשמיות בבת אחת – כי בסיכומו של יום – צריך מימון.
אז חלק נכבד בתפקיד שלי הוא המימון, והחומרים שייבנה מהם הבית זה מימון, ומה עם הפרנסה לעובדי הבית? לא צחוק!
אז אני מאושרת לבשר שהשל נרתמו והצטרפו למסע,
העגלה ממשיכה בדרכה ואפס בית על בטוח.
פרטי המסע יפורסמו בהמשך – היו בטוחים שהדרך תובילנו רחוק,

בברכת בשורות טובות

בשמת

שלום לידידי הבית,
אז העובדת שיתפה אותי בחלום בערך ביחד אתכם, ככה לפני חודשיים בערך.
איך יכולתי שלא לרצות לקפוץ למים ביחד איתה?
בימים כתיקונם אני מסתובבת לי ברחובות תל אביב,מספרת את סיפורה האפור, כל כך אפור, אולי קצת לבן, ואיפה הירוק משתלב כאן?
אז אפס בית הוא בדיוק הפרוייקט שמזין את החלום. זו הקפסולה שתאפשר לנו לשרוד, לחיות אחרי הקטסטרופה ואולי עוד לפניה בפשטות בריאה.

זהו – אני בעניין.

מכאן העבודה מתחילה והדרכים יובילונו הלאה…

לה להלה

אסף מה המצב?

הנה הנה הנה

פוסט בדיקה, תוכן בדיקה

asdasd

גכראעט4רשכ

תמיד הייתה לעובדת תשוקה לבריחה. נראה לה שזה רק היא, אבל תשוקה זו, מן ההכרח שתשכון בליבו של כל אדם בעולם "המודרני". ב-86 נתתי לה לקרוא את "תפשן בשדה השיפון" והיא הכי אהבה את הרעיון של היעלמות עם כל פנייה מסביב לבלוק. היא גם ניסתה את זה כמה פעמים. ב-96 היא ביצעה את ניסיון ההיעלמות הרציני הראשון שלה וברחה לניו-יורק. מהר מאוד המציאות בנתה את עצמה מסביבה מחדש – עבודה, חברים, בנק, דירה, קניות, מחויבויות, "דברים שצריך לעשות". וכי מה חשבה?
אני מארגנת לה העלמויות קטנות מדי פעם בשביל להזריק לה אנרגיה. לפעמים הקול נעלם לה. כשהחום שלה עולה היא אוהבת להיעלם במיטה, אבל מאז שהתחילה לאכול בריא זה יותר מסובך לביצוע. לפעמים היא יישנה ממש טוב וחולמת על מקומות אחרים.

אחרי שראיתי שהיא רצינית, החלטתי לשלוח אותה להיעלמות רצינית. לי יש את האג'נדה שלי. היא, מתלהבת בינתיים מההרפתקאה. אני יודעת עם מי לעבוד. סידרתי לה מקום ממש טוב באמצע של המציאות וכדי להוסיף מימד של דרמה אישית, סידרתי שלמקום הפיזי של היריד תהייה משמעות “נוסטלגית” בשבילה. זה עבד.

אני שמה אותה ממש באמצע, בין העיניים של המציאות. אם היא תדע לא לצאת מהנקודה העיוורת, המציאות לא תצליח לתפוש אותה הפעם.

ביום שישי האחרון סיפרתי על מלכת הכלום למשפחתי וקיבלתי כמה הארות. אמא אמרה שכלום זה  משהו. כלומר, כלום זה לא "שום דבר". כדי להביע "שום דבר" יש לאמר: "לא כלום". כלומר, אפילו כלום אין שם. אהבתי. כמו המעגל היין-יאנגי – בתוך ה"כלום" תמיד יש גרעין של משהו, זעירה ככל שתהייה תמיד קיימת האנרגיה של התנועה הבאה בתוך הכלום. כך נשמרת התנועה המתמדת של החיים.
ובכל זאת, מה זה כלום? באה אחותי האחת והיחידה והאירה: "כ-לום". לום זה גרעין של זית, וכלום זה משהו ששווה לגרעין של זית, כלומר מעט מאוד. אבל עדיין שווה למשהו. זעיר וחסר משקל.

אחר כך המשיכה אחותי והשיגה על ה"מלכה". המלכה היא סמכותית מדי, מרוחקת. ובכלל לאתר קוראים "Princess Zero", כי הייתה זו נסיכה שבאה אלי בשנת 2000. אז מה קרה? האם הייתה למלכה תוך 12 שנים? אם לשפוט על פי הקפריזיות שלה, אין לי ספק שלא. אז אולי נחזיר את הנסיכה ונמתין בסבלנות להתבגרותה?

המילה הזו, "קיימות". היא בכל מקום ואולי לא אומרת כלום? אהה. איך אפשר להגיד משהו בכלל על קיימות?  הלא המשמעות היא כל כך מורכבת, היא החיים עצמם. כל כך מורכבים וכל כך פשוטים וכל כך לא ברורים מאליהם, ויחד עם זאת, מובן מאליו, הלא אנחנו חיים. אבל לא לבד.

אפס בית הוא תרגיל בקיימות. אז מה זה קיימות? למדתי קצת תטא אצל נורית נבו בימים האחרונים. המילה "קיימות" פתאום הופיעה בסשן אישי. המובן היה: "להגדיר את מקומי בעולם" להיות בעל מקום משלי. מכאן הדרך הייתה קצרה להבנה מחודשת של משמעות המילה הזו. המקום של האנושות.

מה המקום שלנו? יש הסוברים שאנחנו תופסים יותר מדי מקום – שיש יותר מדי מאיתנו. מה שבטוח זה שכרגע, המקום שאנחנו לוקחים הוא על חשבון. על חשבון החיים האחרים: צמחים, חיות, אנשים, הדורות הבאים.

זה טבע הדברים ו"אין מה לעשות"? הנסיכה מסרבת (refuse) להסכים.

יש מקום בשבילנו בעולם הזה. מקום לשקט ולמנוחה, מקום נטול רגשי אשמה. מקום שבו אנחנו מביאים תועלת, ואף לא נזק קטנטן. מקום לדאגה – care. דאגה לאדמה, דאגה לאדם, דאגה לחלוקה צודקת. תלמידי פרמקלצ'ר מחייכים עכשיו, ואלון מצא תרגום נהדר לעברית: תרבות עד!

אפס בית הוא תרגיל בתרבות עד.

יש לנו חמישה חודשים להקים בית. כמה זמן יש לנו להעביר את המסר? לפעמים נראה לי שהזמן כבר נגמר, אבל המלכה אומרת, שהזמן לדבר עם אנשים על זה שהזמן נגמר, עדיין לא נגמר. אז אני עובדת.

אתמול קיבלתי חדשות מרגשות מצבע טרי לגבי המיקום האפשרי-כמעט-סגור של היריד. כמעט שנפלתי מהכיסא כי זה כל כך מושלם בשבילנו. ביקשו ממני לא לספר עדיין, וקשה לי להתאפק. אם זה יהיה שם, זה יהיה כל כך מושלם. הן גם רוצות להציג את אפס בית במייל ההשקה של האתר החדש שלהם. קצת מבהיל, אבל הנסיכה אומרת: "בלי פאניקה"!

הנה התכנית הראשונית לאפס בית, לעיונכם. יש מי שטוענים שהיא לא ברורה. לא נורא.

מתחילים כמו שהנסיכה ביקשה. בראשון בינואר.